הסדרי ראיה לסבים עם הנכד 

הסדרי ראיה לסבים עם הנכד

 בפסק דין שניתן ביום: 11/7/10, קבעה השופטת מרינה לוי מבית המשפט לענייני משפחה שבקריות הסדרי ראיה בין קטין בגיל שנה ו-9 חודשים לבין הסבים. פסק דין זה מעלה את שאלת מעמדם של סבים להסדרי ראיה עם הנכדים, והאם בצדק פסק בית המשפט ?

מפסק הדין עולה שהאב שהה תקופה ארוכה בחו"ל והסבים שילמו את מזונות הילד לידי האם אשר סירבה בכל תוקף להסדרי ראיה בין הסבים לבין הקטין. הסבים עתרו לבית המשפט לענייני משפחה בכדי לפסוק לטובתם הסדרי ראיה, ובפסק דינו דחה בית המשפט את טענות האם לפיהם הסבים נוהגים בה באלימות מילולית, ופסק שעל האם לקיים בכל שבוע מפגש אחד בין הסבים לבין נכדם.

מבחינה נורמטיבית, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962 קובע שהאם והאב הם אפוטרופוסים טבעיים על קטין, וכאשר הוריו של קטין אינם גרים יחד יהיה אחד מההורים משמורן והשני רשאי לקבל הסדרי ראיה. בחוק אין שום אזכור לזכותו של אדם אחר להסדרי ראיה עם הקטין פרט לאב ולאם למרות שעל פי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) ניתן לתבוע את מזונות הילד גם מהסבים והסבתות.

אלא שביסוד כל חוק או החלטה שיפוטית בעניינם של קטינים עומדת בחינת טובת הילד, ובתי המשפט אמרו רבות בנושא. לעניין זה פסקה בע"א 493/85 המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון דאז השופטת מ' בן-פורת בערעור:

"קביעת טובת הילד על-ידי בית המשפט הינה תהליך של שקילת עדיפויות בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. בפועל אין כאן נוסחת-פלא למציאת הטובה הגדולה ביותר לילד, שכן זו כבר לא תושג ברוב המקרים (עקב פירוק המסגרת המשפחתית, שקדם לה או המלווה אותה), אלא מציאת הרע במיעוטו. ההכרעה מאופיינת באימוץ אותו פתרון שלדעת בית המשפט עשוי להבטיח לילד מינימום של הינזקות בעתיד, בנסיבות הענין, אף שאולי עלול הדבר לשלול מן הילד טובה אחרת, שבית-המשפט מעריך אותה כחשובה פחות, ושהיעדרה נראה בעיניו כנזק קטן יותר."

כלומר, בשעה שלילד כבר נגרם נזק כתוצאה מהפרידה בין הוריו, יש לאמץ עבורו פתרון שיגרום לו נזק מינימאלי בעתיד. לפיכך בעניין שלפנינו יש לבחון האם לילד יגרם נזק גדול יותר אם יפגוש את הסבים או אם ימנע ממפגשים איתם, כאשר מבחינה עובדתית נדחתה טענת האם לפיה הסבים נוהגים בה באלימות.

למעשה, כאשר האב נוכח בחיי הילדים הוא רשאי לקחת את הילדים ללא שום בעיה למפגשים עם הוריו בהסדרי הראיה. ולכן שאלת הסדרי הראיה עם הסבים עולה בעת שהאב נמצא במדינה אחרת, או אם הוא לא בין החיים.

אם נביט בקשרי הגומלין שיש בין הורים לבין ילדיהם נגלה שמחויבות ההורים לילדים היא כמעט טוטאלית, לעומת הילדים אשר אינם חייבים דבר להורים פרט ליראת כבוד אשר באה לביטוי במתן נחת וחדווה להורה המגדל.

אין חולק שילד זקוק לסיפוק איכותי של צרכיו הפיזיולוגיים והנפשיים, ומעצם טיבעו של האדם הוא זקוק גם לקשרים חברתיים, ומקל וחומר בקשרי משפחה. ברגיל, ילד נתמך בשני ענפים משפחתיים חשובים שהם משפחתה של האם ומשפחתו של האב, ומכאן שניתוק גס ובלתי צודק ממשפחה תומכת אחת יכול רק להזיק לקטין. 

לפיכך אנו סבורים שאם הסבים מבקשים לבוא בנעלי האב בכדי להיטיב עם הילד בהסדרי ראיה והם מוכיחים זאת בכך שהם משלמים את מזונותיו, ואף טורחים להגיש תביעה לבית המשפט בנדון, מן הראוי שבמבחן טובת הילד יש לאפשר להם לקיים עימו את הסדרי הראיה.